ילדים הם ספוג — הם סופגים כל מה שהם רואים
זה היה יום חופשי שביליתי בבית עם הילד שלי כל היום.
התעייפתי ממשחק עם כל הגוף ומעבודות בית שנעשו בריצה,
וכשהילד שיחק לרגע לבד, נשכבתי לידו בשמוט גוף.
ואז הילד הפסיק לשחק, והתחיל לזחול אליי.
חה חה, הוא בא אליי — חשבתי וחיכיתי, ואז
הא..?
הוא לא בא אליי, אלא אל הטלפון שהתגלגל לידי.
טפח טפח על המסך, ומישש ומישש.
הוא חיקה בדיוק את האופן שבו אני מתעסקת בטלפון.
אף אחד לא לימד אותו, אבל הוא ראה הכול מהצד: איך אמא קונה בטלפון, מדברת עם חברות במסנג'ר, ונחה מול סרטונים. (feat. הלמידה החברתית של בנדורה)
שהתינוק הביט כל הזמן ביד המבוגרת שזזה על הטלפון!
קצת מרגיש שנתפסתי בסוד שלי? ;)
אומרים שמעגלי התגמול במוח של הילד גדלים ומתכווננים לגירויים שהוא מקבל לעתים קרובות. (feat. ABCD Study)
הבעיה אינה השימוש בטלפון עצמו, אלא לאילו גירויים הילד נחשף — כלומר אני ואנחנו, שהילד מסתכל עלינו.
שננסה היום דבר אחד בלבד?
רק פעם אחת, שימו לב בעצמכם: מתי אני מרימה טלפון מול הילד!
קניות ומשימות שחייבים לעשות בטלפון — הרבה יותר טוב לעשות אותן כשהילד ישן.
כשאני עם הילד, להסתכל לו בעיניים — זו ההחלטה האחרונה שלי!
כמובן, לעמוד בזה ב-100% זה קשה.... lol
בפוסט הבא נבחן יחד את ההורמונים הטבעיים שגוף הילד מייצר בעצמו.
דופמין, סרוטונין, אוקסיטוצין, אנדורפין, מלטונין.
לכל הורמון אספר גם על משחק שאפשר לשחק עם הילד כבר היום!
מספיק שיש לכם לב וגוף!
היום, שימו לב פעם אחת ליד שלכם שנשלחת אל הטלפון מול הילד.
מתוך המודעות אנחנו מתחילים לצמוח.