הטיול של Didi — למה הפלסטר שלי הוא הגאווה שלי
על הלחי של Didi תמיד מודבק פלסטר אחד. "למה לא מורידה אותו?" — שאלה שהיא שומעת שוב ושוב, אבל Didi רק מחייכת וממשיכה הלאה.
ביום שבו נשבה רוח נעימה, יצאה Didi לטיול ונזכרה בזיכרון מהילדות — יום שבו נפלה ובכתה בקול, ושתי ידיים חמות אחזו בלחייה.
לכי לאט לאט עם Didi וגלי מדוע היא לא מורידה את הפלסטר.
ביום שנשבה רוח טובה, יצאתי לטיול
אכלתי ארוחת צהריים טעימה, ויצאתי לטיול קצר ליד הבית.
היום, תוך כדי הטיול, אספר קצת על עצמי — על Didi.
זה לא כלום מיוחד… אבל היום בא לי לספר.
אכלתי יותר מדי בצהריים. היהי, הבישול של Halme — אי אפשר להפסיק לאכול.
אז יצאתי קצת לעכל. אחרת נרדמת כל הזמן.
לא חם ולא קר — רוח שמדגדגת את קצה האף.
בימים כאלה הלב שמח והרגליים צועדות בצעדים גדולים גדולים.
דום, דום, דום.
"למה את מסתובבת עם פלסטר על הלחי?"
הייתי הולכת על שביל אבנים כשבעל המכולת שבא לקראתי עצר ונעץ בי מבט.
"ילדה, גם שבוע שעבר וגם עכשיו — למה יש לך פלסטר על הלחי?"
…שאלה שאני שומעת הרבה. בעצם כמעט תמיד.
בטיול, בסופר, לפעמים גם במעלית. חחח.
בכל פעם אני רק אומרת "סתם, זה הסטייל שלי~" ועוברת הלאה.
אבל היום, תוך כדי הליכה, זיכרונות ישנים התחילו לצוף.
למה אני לא מורידה? באמת רק בגלל שזה נחמד?
ממ… גם זה נכון. אבל משהו גרם לרגליי להאט.
כשמתחילים לחשוב — הרגליים מאיטות
יש לי הרגל — כשאני מתחילה לחשוב, הצעדים שלי מאיטים מאליהם.
הלכתי לאט לאט ונגעתי בעדינות בפלסטר שעל לחיי.
אז נזכרתי — זה היה אז.
כשהייתי קטנה מאוד. הרבה הרבה יותר קטנה ממה שאני עכשיו.
היום שנתקלתי באבן ובכיתי בקול
נתקלתי באבן ונפלתי. אאוץ!!
הברך נשרטה, הלחי נשרטה. בכיתי בקול — ממש בקול גדול.
ואז הגיעו ידיים חמות.
אחזו בשתי לחיי, נפחו פו-פו, והדביקו כאן פלסטר אחד.
"עכשיו הכול בסדר."
הידיים האלה היו כל כך חמות. …הידיים של אמא.
…
ראיתי נמלה שלא הניחה את המשא
הו. נמלה.
ליד העץ, שורת נמלים הולכות בתור.
אחת מהן נושאת משהו גדול ממנה — וואו!! איך היא בכלל מרימה את זה?
ישבתי כפופה רגע לצפות בה. הנמלה לא הניחה בכלל.
זה בטח כבד לה. הה? לא הניחה. עד הסוף?
אוה.
גם אני כזאת.
קמתי והמשכתי ללכת.
נגעתי בלחי. היה פלסטר. תמיד היה.
לכן אני לא מורידה אותו
כן, לכן אני לא מורידה.
כשנפלתי, מישהו אמר לי "עכשיו הכול בסדר."
זה מה שמודבק כאן.
אז אין סיבה להוריד.
לא אוריד. זו הגאווה שלי.
היהיהי~
חזרתי לצעוד בצעדים גדולים גדולים.
דום, דום, דום.
הרוח הייתה קצת יותר טובה מקודם.
רוצה להיכנס לעולם של Didi וחבריה?
WAGZAK JUMP — קפוץ פנימה אל תוך העולם
שאלות נפוצות
Q. למה Didi לא מורידה את הפלסטר מהלחי?
עבור Didi הפלסטר הוא לא רק כיסוי לפצע. כשהייתה קטנה ונפלה ובכתה, אמא שלה אחזה בשתי לחייה ואמרה "עכשיו הכול בסדר." הנגיעה החמה הזו והמילים האוהבות ההן — כל זה שמור בתוך הפלסטר. לכן Didi רואה בו גאווה שלה ולא מורידה אותו.
Q. מה הסיפור הזה מלמד ילדים?
הסיפור מגלה שזיכרונות של אהבה אולי לא נראים לעין, אבל הם נשארים בלב לנצח. כמו ש-Didi מבינה את עצמה דרך הנמלה שלא מניחה את משאה, כך גם ילדים יכולים להרגיש שהזיכרון של להיות אהוב הוא כוח שמגן עליהם.
Q. האם ב-WAGZAK JUMP אפשר לפגוש דמויות כמו Didi?
כן. ב-WAGZAK JUMP Didi וחבריה צועדים יחד עם הילד לתוך העולם. ללא פרסומות, ב-30 שפות, עם יותר מ-100 תכנים תלת-ממדיים — שבהם סיפור ולמידה הולכים יד ביד.
סיפור הטיול של היום — נגמר! בפעם הבאה אביא סיפור מהנה נוסף. — Didi