חבר שפגשתי ביער — איזו דרך באמת עוזרת?
Didi פוגשת ביער חברים — בעלי חיים וצמחים — שזקוקים לעזרה, אחד אחרי השני.
בכל פעם שהיא רוצה לעזור, צצה מולה צומת דרכים: צד אחד באמת עוזר, והצד השני דווקא מקשה על החבר.
איזו דרך באמת מתאימה לשומרת טבע? ובסוף — גם הסוד של אותה צבה עם האוזניים האדומות שראינו בהתחלה נחשף.
ליד הבריכה — אוזניים אדומות, האם זה בסדר?
חציתי את הבריכה השכונתית, וראיתי צבה אחת על סלע, מתחממת בשמש.
בצד הראש שלה — פס אדום בולט. צבע כל כך חי!
הסתכלתי עליה הרבה זמן כי היא הייתה יפה, אבל משהו בלב שלי לא הפסיק לדגדג.
בבריכה של השכונה שלנו תמיד היו רק צבים עם שריון עגלגל.
אז החברה הזאת עם האוזניים האדומות… מאיפה היא בעצם?
לקחת אותה הביתה ולגדל? או פשוט להשאיר אותה כאן? לא הצלחתי להחליט מה נכון לעשות.
למזלי, היה לי משהו ביד. פתחתי ב־WAGZAK JUMP את "שומרי המערכת האקולוגית".
באמצע היער — פתאום צומת
נכנסתי לתוך המסך, ופתאום נפרש מולי יער אמיתי.
יש שם עצים, יש בריכה, ובעלי חיים קטנים מתרוצצים סביב.
מהיום אני שומרת המערכת האקולוגית של היער הזה.
אבל בכל צעד שאני עושה, צצה לי מתחת לרגליים צומת דרכים.
בצד אחד חץ ירוק, ובצד השני חץ אדום.
"איזו דרך באמת עוזרת?" בכל בחירה רואים מה קורה אחר כך. אוי, מרגש!
הצומת הראשון — דוב שרגלו לכודה
עמוק בתוך היער פגשתי דוב גדול עם סהר לבן על החזה.
זה הדוב השחור האסיאתי. חבר נדיר שחי בהרים של קוריאה, ויש ממנו כל כך מעט שחייבים לשמור עליו.
אבל הוא לא הצליח להזיז את הרגל וגנח כל הזמן. כשהתבוננתי מקרוב, ראיתי משהו כמו חוט עטוף סביב הרגל שלו.
זה פח שמישהו הניח בהיחבא ביער כדי לתפוס בעלי חיים.
הנה הצומת. לאיזה צד?
הדרך האדומה — מפחיד, אז נעבור הלאה ונעמיד פנים שלא ראינו כלום.
הדוב יישאר תקוע וגונח, והרגל הפצועה תכאב יותר ויותר. לא, זה לא בסדר.
הדרך הירוקה — "חכה רגע, אני אשחרר אותך!" ולפרק את הפח בעדינות.
בלי להסס בחרתי בירוק!
פירקתי את החוט בזהירות, והדוב שלף את הרגל והתחיל לפסוע לאט על העשב.
בלי שום פציעה! הופ, נשמתי לרווחה.
אולי גם מי שהניח את הפח לא התכוון להיות רע. ובכל זאת, ההרים הם הבית של החיות.
שאסור להניח פחים מסוכנים בבית של מישהו — את זה גם אני למדתי עכשיו. דוב, איזה מזל שאתה בסדר!
הצומת השני — חופן בלוטים
קצת יותר רחוק, ראיתי שכל קרקעית היער מכוסה בבלוטים.
איזה מישהו אסף אותם חופן אחרי חופן ושם בתיק. נראה שהוא רוצה לקחת אותם הביתה כי הם יפים.
לידו עמד סנאי, שהתכונן לתפוס בלוט בפיו אבל קפא וזז במקום במבוכה.
שוב צומת. לאיזה צד?
הדרך האדומה — גם אני אאסוף הרבה לתוך הכיסים כי הם יפים.
ואז ארוחת החורף של חברי הסנאים והחזירי הבר תיעלם. יהיו חברים שיישארו רעבים. לא, אסור.
הדרך הירוקה — להשאיר את הבלוטים במקומם וליהנות מהם רק במבט.
אני בחרתי בירוק, בלי לחשוב פעמיים!
"סליחה, הבלוטים הם בעצם מזון החורף של חיות היער," אמרתי בעדינות, והוא ענה "אוי, לא ידעתי. עוד מעט הייתי לוקח את הארוחה של החיות", והחזיר את הבלוטים לאט לקרקע.
גם הוא לא היה רע, פשוט לא ידע. ברגע שהבין, מיד הפסיק.
למען האמת, גם לי לפעמים בא לקחת אצטרובל יפה הביתה. אבל מעכשיו לא. בשבילנו זה רק פרי קטן, אבל למישהו אחר זאת ארוחה שלמה.
הצומת השלישי — חטיף מתוך אהבה
בדרך החוצה מהיער, ראיתי מישהו שמושיט חטיף לסנאי.
"הוא חמוד מדי~" אמר בחיוך גדול, ואני גם הבנתי את התחושה הזאת. גם אני, כשאני רואה משהו חמוד, רוצה לחלוק איתו כל דבר.
אבל שוב צצה צומת. לאיזה צד?
הדרך האדומה — להצטרף ולתת גם אני חטיף.
אם החיה תתרגל לטעם של אוכל אנושי, היא תתחיל לאט לשכוח איך למצוא בעצמה אוכל. ואז יהיה לה קשה לחיות לבד. רגע, זה בכלל לא נחשב לעזרה?
הדרך הירוקה — להחזיר את החטיף לתיק, ולצפות בה בשקט מרחוק.
אני התגנבתי בעדינות לכיוון הירוק.
"כשנותנים אוכל, זה דווקא מקשה עליהם. הכי טוב לצפות מרחוק," לחשתי בעדינות, והוא ענה "וואו, לא ידעתי שיש דרך אחרת לאהוב", והחזיר את החטיף לכיס.
לאהוב באמת זה לא להתקרב, אלא לצפות בשקט מרחוק. חי־חי, יש כל כך הרבה דרכים לאהוב!
הצומת הרביעי — כשפוגשים סחלב מבושם
על צוק סלע פרח פרח קטן ולבן. כשהתקרבתי, עלה ניחוח עדין.
זה הסחלב הריחני של הסלעים. כל כך נדיר, שכבר כמעט אי אפשר לראות אותו בהרים — צמח בסכנת הכחדה.
לראות במו עיניי משהו כל כך יפה — האף שלי ממש מתדגדג!
ואז ראיתי מרחוק מישהו שמושיט יד כדי לעקור את הסחלב.
הצומת האחרון. לאיזה צד?
הדרך האדומה — גם אני אגנוב פרח אחד הביתה כי הוא יפה.
ואז יישארו עוד פחות פרחים מאלה הספורים שנותרו. הסחלב עלול להיעלם מהצוק לנצח. לא!
הדרך הירוקה — לא לעקור, ולצלם את מי שמנסה לעקור כדי לדווח למבוגר.
בלי שום היסוס בחרתי בירוק. קליק!
בזכות תמונה אחת, הסחלב נשאר על הצוק וממשיך להפיץ את הניחוח שלו לכל עבר.
גם אם אנחנו לא יכולים לעצור את האדם או לתפוס אותו בעצמנו, די בלספר למבוגר ולדווח כדי להציל המון. "איזה מזל, שמרנו על הסחלב!"
עד כאן הבנתי דבר אחד — הדרך שעוזרת והדרך שמכאיבה רחוקות זו מזו במרחק של חוט שערה.
גם האנשים שכמעט פנו לדרך האדומה כי לא ידעו, חזרו מיד לדרך הירוקה ברגע שמישהו הסביר להם.
רגע, ומה עם הצבה ההיא עם האוזניים האדומות?
כשיצאתי מהיער, חזרתי שוב לאותה בריכה. הצבה עם האוזניים האדומות שדגדגה לי בראש כל הבוקר — היא הייתה כאן.
לידה הייתה צבה מקומית עם שריון עגלגל. זה צב הביצה הקוריאני (Reeves).
אהה, אז זאת הסיבה! הצבה עם האוזניים האדומות הגיעה ממדינה רחוקה. זאת צבת האוזניים האדומות!
מישהו גידל אותה בבית והשליך אותה בשקט לבריכה. אם זה ימשיך, הן יתרבו והצב הקוריאני המקומי יישאר בלי מזון ובלי מקום לחיות.
פתאום נזכרתי בהתלבטות של הבוקר — "לקחת ולגדל? פשוט להשאיר?" התברר ששתי האפשרויות לא נכונות!
גם לגדל וגם לשחרר לבריכה — שתיהן דרך אדומה שמקשה על החברים.
צבת האוזניים האדומות לא רעה. היא לא ביקשה להגיע לכאן, וגם לא עשתה משהו לא בסדר.
פשוט גם לצב הקוריאני המקומי מגיע מקום, אז עוזרים לאיזון להתאזן בלי לפגוע באף אחד מהשניים.
הרמתי בעדינות את צבת האוזניים האדומות במסך והעברתי אותה לאזור נפרד. ואז הצב הקוריאני המקומי שחה סיבוב שלם בבריכה, כאילו חזר סוף סוף למקומו.
הסוד של האוזניים האדומות של הבוקר נחשף במלואו!
לפעמים יש חבר שיש ממנו יותר מדי, ולפעמים חבר שיש ממנו מעט מדי — וזה מה שיוצר את הצמתים. כנראה שלבחור בכל פעם בדרך הירוקה — זה בדיוק הלב של שומר הטבע.
מעכשיו, כשאעבור ליד הבריכה של השכונה, אפילו פס אדום קטן על אוזן לא יחמוק ממני. הו־הו!
▶ מסך AR אמיתי של WAGZAK JUMP
פגשו ב־AR את משימות שומרי המערכת האקולוגית של Didi
← החליקו הצידה כדי לראות עוד
גם אתם רוצים לבחור בדרך הירוקה בצומת של היער?
WAGZAK JUMP — קופצים אל תוך העולם
שאלות נפוצות
ש. מה זה מין פולש (מין שמשבש מערכת אקולוגית)?
בעלי חיים וצמחים שלא חיו במקור בארץ והגיעו ממדינה אחרת נקראים מינים זרים. בתוכם, מינים שמתרבים מהר מאוד וגוזלים את המזון ואת מקום המחיה של בני המקום — כמו צבת האוזניים האדומות שמתחרה בצב הביצה הקוריאני — מוגדרים "מינים פולשים שמשבשים את המערכת האקולוגית". המין הזר עצמו לא רע — הוא הועבר נגד רצונו. הבעיה היא שהאיזון נשבר כשהוא מתרבה יתר על המידה, ולכן עוזרים לטבע להחזיר את האיזון הנכון.
ש. אסור לקחת מההר בלוטים או פירות יער הביתה?
עדיף להשאיר אותם במקומם. הבלוטים הם מזון חורף יקר ערך לחיות ההר כמו סנאים וחזירי בר. בשבילנו זה רק פרי קטן, אבל בשביל חברינו החיות זאת ארוחה שלמה. גם אסור לעקור בהיחבא צמחים בסכנת הכחדה כמו הסחלב הריחני של הסלעים. השאירו אותם בטבע ותיהנו מהם רק במבט.
ש. האם ילד יכול לעזור בעצמו לחיות בר?
הכי בטוח לא לגעת בחיות בר ולא לתפוס אותן ישירות. אם רואים חיה פצועה, פח, או מישהו שמלקט בהיחבא — אפשר לפנות למבוגר או לדווח. כדאי גם להימנע מלהאכיל חיות בר. אם הן יתרגלו לאוכל אנושי, הן עלולות לשכוח איך לשרוד בעצמן. צפייה שקטה מרחוק היא העזרה הכי גדולה שאפשר לתת.
נתראה בפעם הבאה עם עוד סיפור שיעור מהנה. שלכם, Didi.